הנכס הרווחי ביותר שיכול להיות לאדם, זה שמניב הכי הרבה פירות, זה שלא דרוש שום הון ראשוני על מנת לרכוש אותו, זה שיכול באמת ובתמים להפוך אדם לעשיר, למיליונר, או לנשיא ארצות הברית אם רק ירצה, הוא לא פחות ולא יותר ממיומנות נרכשת – היכולת לצאת ממצבים.
מכירים את זה שמשהו קורה ומוציא אותנו משלווה? מישהו אמר משהו מרגיז, משהו שניסינו ליצור כשל, דבר מסוים לא הסתדר כמו שציפינו, הקיצר, מצב לא רצוי שנוצר ומערער אותנו ואז אנחנו נתקעים שם? לפעמים שעות, לפעמים ימים, לפעמים חודשים, לפעמים אפילו חיים שלמים? במצבים האלו נראה שהמוח נכנס למצב חשיבה בלולאה. מחשבות מטרידות שחוזרת על עצמן בוורסיות שונות, ומחשבות דומות מאותה משפחה רודפות אחת אחרי השנייה. זו דרכו של השכל, הוא נתפס על נקודות מבט כמו רוטוויילר שמסרב להרפות מהטרף שלו. מקבע מחשבות בעזרת מסקנות החלטיות וסימני קריאה.
במצבים האלו נראה כאילו ערפל עוטף את המציאות כולה. אי אפשר לראות ממטר. ה״מצב״ מסתיר את הנוף. ברגע שפסענו לתוך אזור הדמדומים הערפלי הזה, באופן הדרגתי הוא משתלט עלינו וככול שהוא משתלט אנחנו הופכים פחות ופחות יצירתיים באופן הטיפול במצב. אנחנו גם פחות ופחות זוכרים את הדרך החוצה מהמצב, לפעמים אנחנו שוכחים בכלל שהיא קיימת. לאט ובטוח אנחנו שוקעים ומשתקעים ב״מצב״ עד שהאזור הזה הופך להיות מציאותי יותר מהמציאות עצמה. אם נתבונן על העניין בפתיחות נראה שממש קל לפסוע לתוך האזור הזה. לפעמים זה קורה אפילו בצורה אוטומטית ובאותה מידה גם קל להיתקע בו. כלומר לתת למצב שיוצר חוסר נוחות להשתלט עלינו, רגשית מנטלית ואפילו פיזית.
תכלס, החיים מביאים איתם כול הזמן מצבים לא נוחים, חלקם פשוטים יותר וחלקם מורכבים, לחלקם אנחנו נותנים משמעות מופחתת ולחלקם משמעות בסדר גודל של החיים עצמם. אתם בטח תסכימו איתי שאין שום דרך להימנע ממצבים כאלו ולרוב גם ממש לא ניתן לצפות אותם. ההשפעה שלנו במקום הזה היא כמעט אפסית. דבר נוסף שאני בטוחה שנוכל להסכים עליו, זה שבמקום הזה כולנו שווים, בין אם מדובר באנשים עשירים או עניים, בריאים או חולים, שמחים או ממורמרים, כולנו לא יוצא מהכלל נקלעים למצבים לא נוחים, בלתי צפויים, מערערים, מלחצים, מפחידים, מרגיזים, או בהגדרה אחת כוללנית ״מצבים מאתגרי שלווה״.
מה שנחמד בשוויוניות הזאת זה שלכולנו גם ניתנת אותה אפשרות, כולנו יכולים לפתח מיומנות ״יציאה ממצבים״. כול אדם ללא הבדל, דת ,מוצא, גיל או תרגיל, יכול לפתח את המיומנות הזאת. מה שעוד יותר נחמד להבין זה שכמו שהכניסה למצבים ״מאתגרי שלווה״ היא בלתי נשלטת, היציאה מהם נשלטת בהחלט. הכי נחמד זה שזה לא כזה מסובך לעשות את זה. זו מיומנות נרכשת שהופכת להרגל, שהופך את החיים להרבה יותר נעימים ובהחלט להרבה יותר פרודוקטיביים.
אמרנו כבר שהמוח שלנו ״תוקע אותנו במצבים״ על ידי כך שהוא חושב בלולאות חשיבה של מסקנות החלטיות מגובות בסימני קריאה. לעצור את השטף הזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה. הטריק הוא להפוך את סימני הקריאה לסימני שאלה. להפוך כל מסקנה לשאלה שמחפשות ראייה אחרת. בואו נבדוק את זה רגע על רטוב – נגיד שנכשלתי במבחן חשוב. אני מקבלת את התוצאה, אני מתבאסת ואני חושבת לעצמי, ״איזה באסה, למדתי כל הרבה ועכשיו אצטרך לגשת למועד ב׳ ולהשקיע עוד זמן״. ואז זה מתחיל – ״אבל אין לי זמן״, וגם אין לי כוח״, ״אני בטוח אכשל שוב״, ״זה מייאש״, ״אני תמיד נכשלת״, ״אין לי שום סיכוי״, ״עדיף כבר לוותר״ ועוד ועוד ועוד… אנחנו כבר יודעים לאן הדרך הזאת מובילה. אבל זה לא חייב להיות ככה, אנחנו יכולים לבחור ללכת בדרך שונה. זה אומנם יתחיל באותו האופן, ״איזה באסה, למדתי כל כך הרבה ועכשיו אצטרך לגשת למועד ב׳ ולהשקיע עוד זמן״. אבל זה יכול להיגמר לגמרי אחרת אם אקח את המסקנות ואחליף אותן בשאלות כמו, מה אני צריכה לעשות על מנת להצליח הפעם? מה יעשה את זה לאפשרי? איזה משאבים אני צריכה ואיך אני יכולה להשיג אותם?
אתם מבינים, שאלות מעוררת בנו השראה. כשאנחנו שואלים שאלות אנחנו גורמים לשכל לשחרר את האחיזה שלו בנקודות המבט המקבעות שלו. אנחנו מעודדים אותו למצוא דרכים יצירתיות לטפל במצבים שונים. אנחנו מאתגרים את המיינד שלנו לחשוב מחוץ לקופסה. חשיבה כזאת זאת יכולה להפוך כל ״מצב מאתגר שלווה״ לאפשרות לצמיחה. המוח שלנו הוא שריר שניתן לאימון, אנחנו יכולים להרגיל אותו לחשוב בשאלות במקום במסקנות. אחרי תקופה של אימונים, חשיבה שואלת תהפוך טבעית לנו יותר ויותר עד שיום אחד נגלה שהפכנו מומחים ביציאה ממצבים. נגלה שזהו, זה שלנו,שיצרנו לעצמנו במו ידנו ומוחנו את ה-נכס, שהפכנו לבעלים של הנכס הרווחי ביותר שקיים ״היכולת לצאת מחוזקים ממצבים מאתגרי שלווה ולהפוך אותם לקרקע להצלחה ולצמיחה״.
תודה שקראתם!
תגובות שלכם לפוסט ישמחו אותי מאוד ↓
♣
מוזמנים לגלות מהו “המשתנה הנעלם בנוסחת הקסמים להצלחה”
כתבת נפלא נורית.כיף לקרא.
תודה רבה שושי יקירה שמח לי לדעת שנהנית
תודה נורית על שזכרת אותי לאחר זמן כה רב.
קראתי בעיון את הכתבה.
תהיתי אם אלו נטו מילים ורעיונות שלך או מועתקים ?
אני איש דת ואמונה. מאמין בהשגחה פרטית ושליחות שאין לאדם תמיד או בהכרח לסטות.
ראי יונה הנביא.
בגילי המופלג, הבנתי והגעתי למסקנה כי אבן הנגף של האדם והאנשים הסובבים אותו הם המידות שלהם. ובתוך כך הגרוע ביותר זו הקנאה.
לא מצאתי לצערי הרב תרופה או הגנה עצמית מדבר זה.
נכון להיום אני מגן על עצמי בהבדלי מהם ככל שניתן. אך מוצא עצמי מבודד יותר ויותר מאנשים. עצוה לי שעם כל כך הרבה אפשרות ורצון לנתינה
שם אני בפינה ממתין לנס.
אם כן מדוע אני בוחר להשיב לך ובכל זאת ?
כיוון שזהיתי בך אנושיות ויכולת הקשבה ללא דעות קדומות.
ובעיקרמכי הפוסט שהעלית הוא מבחינה מסויימת אנטי תיזה של הדת. חכמינו ז”ל אומרים אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אישית נקלעתי למשבר משפחתי וכלכלי לפני כ 20 שנה. משבר זה סתר את ההגיון, ומה שלא עשיתי לצאת ממנו ולהחליף פאזה כשל. מכאן הבנתי שזה רצון האל !
יש מילים ופילוסופיה, ויש דה פקטו.
לא יכולתי לשנות מאומה כמו אז גם עכשו.
האתגר שמאתגר אותי, הבנתי בדרך הארוכה, היא לשנות את עצמי לטובה באמת המידות על פי דרישות חכמינו ז”ל.
אין נוסחת קסמים להצלחה.
יש שכל וחכמה.
יש התבוננות על ציר הזמן.
יש גם מזל…
יצחק יקר תודה רבה על התגובה ועל השיתוף. ברור שאני זוכרת אותך, השארת עלי רושם רב בחכמתך וברצון העמוק שלך להאיר את דרכם של אחרים. לשאלתך לגבי מקור הפוסט, הוא מקורי ונכתב מתוכי, ההשראה מגיעה מהמפגשים הרבים שאני זוכה להם עם לקוחות שונים ומגוונים ומהחיים בכלל. אני מאמינה שממצב חומרי נתון שעל פניו לא ניתן לשנותו אפשר לצאת מחוזקים ברוח. זה למעשה המסר העיקרי שבפוסט שלי.
מאוד אוהבת את הראייה והגישה, התשוקה שלך לתחום ניכרת:)
תודה רבה ויקטוריה בהחלט אוהבת את השילוב הזה בין עסקים לתודעה. אני שמחה שהתשוקה שלי הצליחה לעבור עליך מתוך המילים. שבוע נפלא
מדהים! ידע הכרחי . את כותבת נעים ומעניין, מחכה לכתובות הבאות
תודה רבה נעים לי שאהבת 🙂
נורית יקרה, מאוד אהבתי את הגישה השואלת. מאפשרת מרחב נשימה בין מחשבה למחשבה. מתחברת לי ל- לאט לאט יש זמן שאני אוהבת לומר לעצמי. אהבתי את הפיכת סימני הקריאה לסימני שאלה. אימוץ גישה סקרנית לעומת פסקנית. התאים לי בול לקרוא היום. תודה לך ❤
תודה רבה! שמחה שהמילים שלי תרמו לך. חג שמח יקירה.
את אוצר נורית. מאד מזכיר לי את הגישה שאני משתדלת מאד לחיות לפיה “הכל קורה לטובה” , אבל העלאת השאלות עליהן את מדברת ללא ספק משדרגת את העניין..ככ שמחה שאת מעלה את התכנים שלך,ישר כח!
היי רעות יקרה, משמח אותי מאוד שאת מתחברת למסרים ושהטיפ שלי יכול להועיל. חג שמח