אופרציה לא פשוטה בכלל לעצור הכל ולהעלם ליותר מכמה ימים כשאתה עצמאי. כשמדובר בשני עצמאים זה נעשה עוד יותר מורכב. זה לא סוד, אנחנו העצמאים בסופו של דבר דיי לבד במערכה. אין מי שיגבה אותנו, יתפוס את המקום שלנו, ייקח את המושכות וימשיך לדהור בכל הכוח במקומנו. נכון, לפעמים יש אתנו עובדים מסורים שמגבים אותנו, ובכל זאת, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר. רק שדבר אחד בטוח, כשמגיע הרגע בו מתעורר בנו הצורך לצאת לחופשה הוא פשוט מגיע, ואת הצורך הזה צריך להאכיל.

והרגע הזה הגיע! אז אחרי התלבטויות, מחשבות, דיונים ושאלות החלטנו ללכת על זה וקנינו זוג כרטיסים לויאטנם עם עצירה קצרה במוסקבה. חופשה בת שלושה שבועות על הפרק. המרוץ התחיל, העלנו קצב, הדלקנו מנועי טורבו וחודש ימים כמעט שלא ראינו אחד את השנייה. סגרנו פינות, צמצמנו פערים עתידיים, הכנו את הקרקע העסקית שלנו למצב טיסה ללא טייס. עשינו כל מה שנדרש על מנת שנוכל לצאת לחופשה שלנו בראש שקט.

לטיסה הגענו עם הלשון בחוץ ועם דופק גבוה, עייפים אך מרוצים. נכון אנחנו ״נוטשים״ את הספינה אבל היי, נתנו בשביל זה את הנשמה, לפחות את המצפון אפשר להשאיר בבית. נחתנו במוסקבה לעצירה של 24 שעות. 4 שעות טיסה ואנחנו כבר בהרגשה של חוסר דאגה וסף לחץ בגובה של דשא. העיניים בוהקות, מוכנים לקרוע את העולם. טין אייג׳ זה החמישים החדש. מוסקבה מהממת ביופייה הצבעוני, עיר מוקפדת וסופר שירותית. (אגב, ידעתם שאפשר להיות ממש חביבים בלי לחייך? הם טובים בזה במוסקבה, בפנים חתומות שלעין בלתי מזוינת יתכן ויראו קשות סבר, הם מגישים לך עזרה ברוחב לב. זה משתקף גם בנופים המרהיבים שלה שמציגים שילוב מרגש של אפרפרות צבעונית בוהקת).

אבל ללא ספק המתנה היפה ביותר שהיא העניקה לנו הייתה שיעור ב״איך בכל זאת יוצרים הפרדה בין העסק לחיים האישיים״. או כמו שזה הובן לנו בהמשך, ״מי בכלל רוצה ליצור הפרדה בין העסק לבין החיים הפרטיים?״. השיעור פגש אותנו כשאנחנו פוסעים שלובי ידיים, חופשיים ומאושרים. עשר בבוקר אחרי כוס יין חם בלב ליבה של הכיכר האדומה. ואז, משום מקום, ים של אסמסים וטלפונים, אהובי נקרא לדגל, פזצט”א קלילה שדורשת תשובות און ליין. בעודי ממתינה שהוא יתפנה לחופשה שלנו מחדש, נוצר בי מקום שמתבונן בו בהשתאות, מתבונן בשוויון הנפש שלו, בקלילות שבה הוא נותן מענה בסבלנות וללא תסכול. התבוננתי בו כשאני מוצפת בהערכה ובאהבה.

ואז זה הכה בי. לא רק שאי אפשר ליצור הפרדה בין החיים האישיים לעסק, אלא שאין בכלל צורך ליצור הפרדה שכזאת. העסק זה אנחנו ואנחנו זה העסק שלנו. העסק משרת את החיים האישיים שלנו והם בתמורה נותנים לו מקום בתוכם. הרגשה של נינוחות התפשטה בי, לפתע מה שיכול היה להיות מתסכל, הפך לטבעי ואפילו נעים. כשהוא חזר אלי אהובי ושיתפתי אותו במחשבות שלי, הוא הסביר לי אותן ברמה אחת נוספת: ״הפרדה מתבקשת רק כשאין יכולת לווסת״ הוא אמר לי ״הסוד הגדול הוא בגמישות שמאפשרת לנו לנוע בין החיים האישיים לעסק מבלי שאף אחד מהם ישתלט על השני״. לא יכולתי לתאר את זה מדויק יותר! לא מדובר בשני עולמות נפרדים שנעים במקביל אלא בעולם אחד שלם שחלקיו תומכים, מזינים ומפרים אחד את השני.

תודה לך מוסקבה היית טובה אלינו. אנחנו ממשיכים עכשיו לויאטנם שלווים וחכמים עוד אפילו יותר.

תודה שקראתם 🙂 אשמח מאוד לשמוע את דעתכם בתגובה פה בפוסט 

⇓